החלטה בתיק ת"א 16077-02-10

רקע כללי בתמצית

1.         בפני בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם ביהמ"ש.

            התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בגין נזקי גוף. בתביעה נטען בין היתר, כי ביום 30.10.09 סיימה התובעת ביקור אצל ביתה אשר היתה מאושפזת בביה"ח שיבא, ובעת שהיתה בדרכה לצאת את ביה"ח דרך הדלתות החשמליות הנעות, נסגרו עליה לפתע הדלתות, היא קיבלה מכה חזקה, נפלה על הריצפה ונפגעה בכל חלקי גופה.

2.         לטענת התובעת, ממקום התאונה היא פונתה לקבל טיפול בביה"ח שיבא, נבדקה ונמצא כי היא סובלת משבר בירך שמאל, אושפזה במחלקה האורטופדית, נותחה לצורך קיבוע השבר, שוחררה מביה"ח להמשך טיפול שיקומי במוסד מטעם קופ"ח מכבי (ר' נספח א' לכתב התביעה).

3.         בהמשך הדיון שהתקיים ביום 30.1.11 הגישה התובעת בקשה בכתב למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, כאשר בקשה זו נתמכת בתצהירה מיום 8.2.11. בתצהיר נאמר בין היתר, כי התובעת הינה ילידת שנת 1920, אלמנה משך שנים רבות, אינה עובדת ואינה משתכרת למחייתה, מתקיימת מקצבת זקנה, 1,000 ש"ח לחודש שניתנים לה ע"י קרובי משפחתה, ו-1,500 ש"ח מקופת הגמל גדיש.

            עוד מציינת התובעת, כי לאחר ששוחררה מהטיפול השיקומי, חזרה לביתה ומאז היא מרותקת לבית ונאלצה להעסיק עובדת סיעודית זרה בעלות של 4,000 ש"ח לחודש, כאשר המוסד לביטוח לאומי משתתף בעלות בסך של 1,700 ש"ח.

4.         הנתבעת מתנגדת לבקשה. לדבריה, מכח הוראת סעיף 127 לתקסד"א חובה על התובעת לצרף חוו"ד רפואית מטעמה לצורך הוכחת עניין שברפואה.

            לשיטת הנתבעת, נסיבות העניין דנן וטעמי הבקשה אינם מעלים טעם מיוחד המצדיק מתן פטור מחוות דעת רפואית.

            עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה כלל חיסרון כיס, לא צורף תדפיס של יתרת חסכונות, והתובעת אף לא הצהירה בתצהירה כי אין לה חסכונות, לא צורף תדפיס של פירוט נכסי התובעת, והתובעת לא הצביעה על ניסיונות מצידה לגייס כספים ממקורות אחרים.

            לדברי הנתבעת,             טענת חיסרון כיס אינה עולה כדי טעם מיוחד.

5.         בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 16.3.11 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יוגשו תחשיבי נזק לפי נכות רפואית בשיעור 10%. בשלב מאוחר יותר הוגשה על ידי הנתבעים בקשה להורות על ביטול הגשת תחשיבי הנזק וזאת על רקע האמור בדו"ח הערכת תלות שנעשה בעניינה של התובעת מיום 11.2.10 ממנו עולה לכאורה, כי היא נפלה בבית.

התובעת הגיבה לבקשת הנתבעים באומרה, כי טופס הערכת התלות מעולם לא הומצא לה והמצוטט ממנו על ידי הנתבעים כלל לא נאמר על ידה ואין ספק שעורך המסמך שגה בציון הדברים.

בנסיבות העניין ונוכח בקשת הנתבעים הופטרו הצדדים מהגשת תחשיבי נזק וניתנת החלטה בבקשת התובעת דלעיל.

המסגרת המשפטית

6.         תקנה 127 ל תקסד"א קובעת:

" רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת  של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שירשמו".

תקנה 130 קובעת:

" בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)".

7.         תקנה 127 משקפת חשיבותה של חוות הדעת הרפואית, ההנחה העומדת בבסיס התקנה אומרת כי תביעה הנתמכת בחוו"ד רפואית אינה תביעת סרק, וכי לתובע אכן נגרם נזק.